תיאטרון – אומנות הבמה
התיאטרון היא במה בה מציגים הצגות לקהל הרחב. התיאטרון הוא ענף אומנות הבמה. כל עניינו הוא הצגת סיפורים בצורת משחק על הבמה תוך שיתוף תנועות, ריקודים, דיבור, מצגי אור וקול, מוזיקה ושחקנים.
בנוסף לסגנון המוכר של "דו שיח" על הבמה, התיאטרון יכול להיות גם הצגת בלט, אופרה, מחזמר, פנטומימה ועוד…
בנוסף לשחקנים, על הצגה מצליחה לכלול מחזאי, במאי תיאטרון, מפיק, מעצבי תפאורה, תלבושות ותאורה.
ראפ והיפ הופ ישראלי
סצנת הראפ וההיפ הופ הישראלית, החלה לצמוח בשנות התשעים. שייך לאסכולת המוזיקה השחורה שהחל להתפתח בארה"ב על ידי אוכלוסיית השחורים. בארה"ב השירים מזוהים עם תרבות הפשע והעוני והשירים לרוב כוללים גסויות, קללות והתרסות רבות. בישראל נשמר הקשר המחאתי של מוזיקה זו, אך מקבל גוונים אחרים.
יאיר ניצני היה הראשון להוציא אלבום היפ הופ בשנת 1986, כלל שירים ומערכונים מהתוכנית מה יש. שבק ס' שהחלה את דרכה ביבנה ב1993 הייתה מהלהקות הראשונות שהחלו שניגנו ראפ והיפ הופ בישראל. אפשר למצוא שירים להורדה באתרים שונים ברשת האינטרנט.
הדג נחש החלו את דרכם בירושלים ב1996 והחלו את ההתאקלמות של הסגנון בארץ, עד היום ללהקה שישה אלבומים והצלחה רבה.
סטנד אפ – האומנות להצחיק
יהיו כאלה שיגידו על סטנד אפ שזה לא בידיוק אומנות אבל אנו חושבים שזא תאומנות מיוחדת כי להצחיק זה מאוד קשה. לסספר בדיחות זה גם אומנות ולא כול האנשים מצליחים להיות מצחיקים.
סטאנד הוא מופע אומנותי (מונולוג) אותו מציג הסטנדאפיסט לקהל (לרוב בעמידה) סיטואציות ומונחים משגרת החיים שלנו בצורה שונה ומבדרת.
המונח סטנד אפ באנגלית הוא "לעמוד", לכן כך הוא נקרא, כיוון שלרוב הסטנדאפיסט עומד על הבמה אלא אם כן במסגרת הקטע הנבחר דרוש ממנו תנוחה אחרת כדוגמה ישיבה או שכיבה.
לרוב הבמה ריקה מאביזרים אלא אם יש צורך בכך במערכון. המופע מתחיל במונולוג עם הקהל כדי להכניס אותו לאווירה. המופע מורכב ממספר מערכונים, בדרך כלל הקשורים זה בזה לצורך המעבר השוטף שבין המערכונים.
אומנות הגוף – קעקועים
הקעקוע הוא כתובת קעקע או שרטוט הנעשה על הגוף. הקעקוע נחשב לאומנות ומשנה לשנה יותר אנשים מקעקעים את גופם. בתנ"ך מופיע המילה קעקוע כאיסור בספר ויקרא "וכתובת קעקע לא תתנו בכם". ישנן עדויות רבות שכבר רחוק בהיסטוריה הקעקועים עוד היו קיימים. מומיות בנות 7000 שנה שנמצאו, נמצאו מקועקעות.
הרמב"ם היה מציין שכתובת הקעקע היא מנהג של הגויים שהיו מסמנים את עצמם בכתובות קעקע כדי לציין את נאמנותם לאלים.
ההלכה היהודית אוסרת על עשיית קעקועים. מקורו בספר ויקרא, ככתוב "ושרט לנפשו לא תתנו בבשרכם, וכתובת קעקע לא תתנו בכם".
האיסור חל על כל מקום בגוף, בין אם הוא גלוי או מכוסה.
בלט – אומנות הריקוד
לבלט 3 מונחים הקרובים זה לזה. צורת מחול שפותחה בצרפת בתקופת לואי ה-14, יצירת מחול בסגנון בלט וסגנון להקת בלט.
כאמור, לבלט מספר סוגים:
הבלט הקלאסי: מאופיין באסתטיקה תנועתית וויזואלית ופותח עד סוף המחצית הראשונה של המאה עשרים. הבלט הנאו-קלאסי: טכניקה החדשה יותר המשמרת את הטכניקה, האידיאלים הבלטיים ואת התנועות הקלאסיות.
הבלט המודרני: סגנון המשמר את טכניקות הבלט אך מוסיפה לו מגוון תנועות חדשים ומגוונים.
אנרי מאטיס
צייר צרפתי 1869-1954
למאטיס הייתה השפעה רבה על האמנות של המאה ה-20 ונחשב לאחד מגדולי האומנים של זמנו. רוב הזמן היה נתון בחיפושים אחר סגנון. למרות השינויים אותם עבר מאטיס, אהבה ביצירותיו ניתן לראות כי עיקר עבודתו התמקד סביב "מסורת האומנות".
מסורת היא משהו בלתי נפרד מחייו של מאטיס אשר נולד בצפון צרפת למשפחת סוחרים קתולית. מאטיס למד משפטים בפאריז ועד מהרה היה נוטריון. כאשר היה בן 21 חלה במחלה קשה אשר ריתקה אותו למיטתו ואמו אשר רצתה להפיג את שעמומו קנתה לו חבילת עפרונות ציור אשר עד מהרה הפכו להיות חלק בלתי נפרד מחייו למרות התנגדות אביו.
מוריס דה ולאמנק
צייר צרפי – 1876 – 1958
דה ולאמנק השתמש לרוב בצבעי היסוד אשר הינם עזים ולעיתים יצר ציורים אשר צרמו בצבעיהם העיני אנשים לא פעם טען דה ולאמנק כי עבודותיו אינם באות לספק איש מלבדו. סגנונו התבטא בעיקר בצבעים אשר הינם מנותקים מהמציאות.
בציור זה ניתן לראות מבנה על שפת הנהר כאשר ברקע נראית הגדה השנייה של הנהר ובא גשרים, צמחייה ובתים. בניגוד לציירים אשר ערבבו את צבעיהם או הבהירו אותם למס' גוונים, ניתן לראות בבהירות שישנו שימוש גס בצבעים נועזים מן סוג של חרדה מצבעים שאינם צבעי יסוד.
אומנות הקולנוע – הסרט טרויה
כאשר רוב הצופים באים לצפות בסרטים הם רואים רק את העלילה. הם מחפשים אחר גירויים, אחר אפקטים מייחודים, אחר אקשן, אחר אומנויות לחימה, אחר דברים שיוכלו לרגשם. אך האמת נסתרת על הגלוי, המשמעות האמיתית של הסרט היא במסרים מאחוריו. מטרת הסרט היא לשבור קונספציות הקיימות בתעשיית סרטים לצפייה ישירה בהוליווד ומכאן גם בחברה האמריקנית.
בסרט טרויה אנו רואים גישת שמאל פוליטי, אפשר להגיד על סף המרקסיסטי, אשר רווחת בהוליווד שאומרת שמלחמות נגרמות רק על פי האינטרסים של המעמד השולט, המיוצג על ידי המלוכה והמעמד הנשלט נגרר אחריו, החיילים. אפשר לראות דוגמאות לכך בשורה שאומר אודיסיאס לאכילס – "מלחמה זה שצעירים מתים וזקנים מדברים" או כאשר אגמננון מצהיר בהתלהבות ימרנית לאכילס ש"ההיסטוריה זוכרת מלכים ולא חיילים".
אומנות הריקודים
ההיסטוריה של הריקוד מתחילה עם ההיסטוריה של האנושות. האדם הקדמון הביע את עצמו בתנועות גוף לצלילי מחיאות כפיים וכשהומצא התוף הוא הצטרף למחיאות הכפיים והוביל את הקצב. הרקדן הקדמון לא היה צריך מורה פרטי כדי לבצע את תנועות הריקוד הוא המציא אותן במקום לפי מצב רוחו והאווירה הכללית ששררה בטקס. עם הזמן הומצאו ריקודים לפי מקצבים שונים ולאירועים טקסיים שונים. האנשים רקדו עד אובדן חושים והזיעה ניגרה כמים ואף אחד לא היה צריך מקלחון. בעמים שונים הומצאו צעדי ריקוד שונים.
ריקודי פולקלור הם ריקודי עם. פירוש המילה פולק היא עם. ריקודים אלה הומצאו על ידי איכרים בשדות, ופועלים בערים. הצעדים היו מותאמים לשירי העם הידועים בכל מדינה ולמנגינות המוכרות ביותר. האנשים המציאו ריקודים לפי נושאים הקרובים לליבם אחד הנושאים היה אסטרולוגיה. השמש הירח והכוכבים היו מסתוריים ומסקרנים ורבים מריקודי העם הקדומים סבבו סביב גרמי השמיים.
כל האומנים צריכים השראה
יש אנשים שחושבים שאומנות היא רק ציור ומוזיקה ובמיוחד הם חושבים על אומנות כמשהו מהעבר כי האומנים של היום לא יכולים להגיע לרמה שלה אומנים שניתן לקרוא עליהם באנציקלופדיה. אלה אנשים יש להם איזה שהוא סוג של דיכאון ולא מבינים הרבה באומנות. אם שואלים מי הם אומנים התשובה לא יכנס בפוסט זה…גם הרקדנים הם אומנים, צלמים, ספורטאים, שחקני בתיאטרון או שחקנים של קולנוע, קופירייטרים, גרפיקאים, שפים או אפילו טבחים שעדיין לא הגיעו לדרגה של שף, מעצבים שמשתמשים בטכניקה הדיגיטאלית הם ממש אומנים, פרסומאים, במאים של קולנוע או תיאטרון, סופרים, מלחינים ועוד…
מחקרים ועל זה הוכחות בשטח מראים שאפשר. אין ספק שעבור נגיד סופר, לשבת במקום פסטוראלי לקום בבוקר ולשתות קפה עשוי באמצעות מכונות קפה אוטומטיות, לשמוע למוזיקה רגוע ובמיוחד שהטלפון לא יפריע האומן יצליח הרבה יותר טוב מאשר בתנאים אחרים.